30. Jacco Gardner – Cabinet of Curiosities
(11/2, Excelsior Recordings,)

סיד בארט חי וקיים, גם אם לא בגופו אז לפחות ברוחו. המפיק ההולנדי הצעיר ג'אקו גארדנר הוציא בתחילת השנה חגיגת פסיכדליה שנשמעת כאילו הגיעה הרגע מ-1967. פינק פלויד, ביץ' בויז והזומביז הם רק חלק מההשפעות הברורות ששומעים באלבום הבכורה הזה, וביחד עם ההשכלה הקלאסית שלו (מנגן על מספר רב של כלים), גארדנר מציג את אחד האלבומים שחזרתי אליהם הכי הרבה השנה
המומלצים:
Clear The Air

Where Will You Go

 

29. Villagers – Awayland
(14/1, Domino Records)

האירים החביבים פתחו לי את השנה בטעם טוב. בהמשך ישיר לאלבומם הראשון מ-2010, גם האלבום הנ"ל מציע אינדי-פולק מושלם, עם ליריקה שנוגעת בדיוק במקומות הנכונים אצלי ומוזיקה שלא נותנת לאוזן לנוח. כנראה שאני לא יחידי שמחזיק בדעה, כי גם אלבום הזה, כמו קודמו, היה מועמד לפרס המרקיורי היוקרתי.
המומלצים:
Earthly Pleasure

Nothing Arrived

 

28. Johnny Marr – The Messenger
(25/2, Warner Bros)

הסמיתס'. הלהקה הגדולה האחרונה שעוד לא התאחדה. עד שזה יקרה, ועד שמוריסי יועיל בטובו להוציא אלבום חדש, "הסתפקתי" השנה באלבום סולו ראשון לגיבור הגיטרה האישי שלי – ג'וני מאר. אחרי 30 שנה בביזנס, מאר החליט שהגיע הזמן שלו לעבור לרמכז הבמה. אז נכון הוא לא פרפורמר כמו החצי השני שלו מהאייטיז, אבל הדברים שהוא מוציא מהגיטרה שלו, אנשים מעטים יכולים, אם בכלל. בריטניה קיבלה בחזרה את אחד מהאייקונים הגדולים שלה. מפיקים יקרים – לשנה הבאה בגני התערוכה.
המומלצים:
European Me

Sun And Moon

27. Jim James – Regions of Light and Sound of God
(5/2, ATO Records)

עוד פרויקט סולו ראשון והפעם לאחד הווקליסטיים האהובים עלי ביותר. ג'ים ג'יימס, סולן "מיי מורנינג ג'אקט" הוציא אלבום ללא להקת האם וכולו תחת השפעה מהספר God's Man (1929) וגיבור אחר שלי – ג'ורג' האריסון. בסולו הראשון שלו אפשר לקבל תזכורת למה הקול שלו הוא אחד מהמיוחדים באינדי עולמי. אלבום אישי, רגיש ומיוחד. הפריח בי חיים חדשים, כשם אחד להיטי האלבום.
המומלצים:
New Life

Dear One

 

26. Eels – Wonderful, Glorious
(5/2, E Works/Vagrant)

מארק אברט, או בשמו המוכר יותר E, חגג השנה עם אלבום עשירי להרכב שאותו הוא מנהיג כבר כמעט 20 שנה. בשונה מעבודה על אלבומים קודמים שהוא מגיע עם שירים מוכנים, הפעם הוא וחברי הלהקה נפגשו בביתו שבלוס אנג'לס והתחילו לג'מג'ם שהוא מחבר מילים מהמחברת שבה הוא משרבט שירים, מה שנתן לאלבום קצת יותר גרוב וקצב מאלבומים קודמים. בליריקה אלה אותם נושאים ש-E יודע לכתוב עליהם – דיכאון, בדידות, פרדוקסים ומלנכוליה במסווה של אופטימיות.
המומלצים:
New Alphabet

I Am Building A Shrine
(החל מ-4:55)

25. Swim Deep – Where the Heaven Are We
(5/8, Chess Club)

אחרי שנתיים של סיבוב הופעות, חילופים של כמה מתופפים ובסיסט, הלהקה מברמינגהם הוציאה באוגוסט האחרון אלבום בכורה שהיה שווה לחכות לו. המנהיג, הסולן וכותב המילים אוסטין וויליאמס, נראה כאילו יצא עכשיו מקליפ של "פייבמנט" וביחד עם חברי הלהקה האחרים, הצליחו גם הם להחזיר את הניינטיז לאופנה. אינדי בריטי כמו שאני אוהב.
המומלצים:
The Sea

Honey

24. Laura Veirs –Warp & Weft
(19/8, Raven Marching Band Records)

לגברת ויירס היקרה תמיד יהיה מקום אצלי בלב. אחרי שהאלבום שלה מ-2010 העביר אצלי הרבה שעות, היא חזרה באוגוסט עם עוד פנינת פולק שעשתה לי צמרמורת בכל הגוף. תדמינו את הקול הכי עדין ונעים שאתם מכירים, תוסיפו לזה קצת אבקת פיות ומלאכים וקיבלתם את הקול של הזמרת הגדולה הזאת מפורטלנד. ביחד עם המפיק (ובעלה) טאקר מרטין, לאורה ויירס הצליחה בחודש השמיני להריונה להקליט שירים שקצת קשה לי לתאר בכתב מה עושים לי בפנים. תשמעו ואני מאוד מקווה שתבינו.
המומלצים:
Dorothy of the Island

Sun Song

23. King Krule – 6 Feet Beneath the Moon
(26/8, XL Records)

באמת שאני לא יכול להבין למה באים בטענות כל כך לנוער של היום, כשהוא מצמיח כשרונות כמו ארצ'י מרשל, או כמו שהוא מעדיף להיקרא "קינג קרול". כבר בגיל 16, תחת השם Zoo Kid, הוציא הילד הג'ינג'י הזה סינגל ראשון שהצליח לבלוט באתרי האינטרנט השונים. כעבור שנה הוציא אי.פי ראשון תחת השם King Krule והשנה ביומהולדת 19 שלו הוציא את אלבום הבכורה שמשלב בין כל האהובות המוזיקליות שלו – ממוריסי ועד פלה קוטי הניגרי. אחד האלבומים המיוחדים ביותר שיצא לי לשמוע בשנים האחרונות.
המומלצים:
A Lizard State

Border Line

22. Parquet Courts – Light Up Gold
(15/1, What's Your Rupture?)

הדבר הכי מרענן וטוב שקרה ברוק-פאנק האמריקאי זה שנים. ב-2012 החבר'ה מברוקלין שחררו קסטה (כן קסטה!) ובתחילת השנה המירו אותה לאלבום בכורה אדיר. שירים קצרים של 2 וחצי דקות, כמו שכתוב בספר שבטח הם היו מעדיפים לשרוף. יש כאן הכל כדי להפוך אותם לדבר הגדול הבא – גישה נכונה, עטיפה אייקונית ומעל הכל – פשוט מוזיקה טובה שגורמת לך להרגיש טוב. סטרוקס מודל 2013. האנרגיות כבר פה.
המומלצים:
Stoned and Starving

Master of My Craft

21. Shout Out Louds – Optica
(26/2, Merge Records)

אלבום רביעי לנסיכי האינדי השבדים שאני כל-כך אוהב. באלבום הזה חברי הלהקה לקחו את ההפקה לידיים שלהם ועשו קסמים וכשפים. לצד הסגנון המוכר והמודי שלהם, הפעם היה אפשר למצוא גם שירים די מקפיצים, ששוברים קצת את הקרח. אבל אל דאגה, גם השירים הכי מקפיצים כאן מלאים במלנכוליה, בדיוק כמו הטריק הידוע של הקיור. בכלל רוחו של רוברט סמית' נמצאת כאן לאורך כל האלבום. אני שמח שהם חזרו כי אני ממש התגעגעתי.
המומלצים:
Sugar

Walking in Your Footsteps

20. Splashh – Comfort
(4/6, Luv Luv Luv Records)

פותחים את הטופ עשרים שלי השנה להקה שחתומה על אחד האלבומים הכי כיפיים השנה. "ספלאש", רביעיה לונדונית, שרק החלה את דרכה בסוף 2012, הוציאה באמצע השנה את אלבום הבכורה שלהם לקול תרועות המבקרים. שוגייז מעורבב עם פסיכדליה מהחלל, רעש גיטרות מהניינטיז ואפילו בריטפופ – הכל נמצא כאן. מריח כמו רוח נעורים – מחזור 2013
המומלצים:
Vacation

All I Wanna Do

19. Miles Kane – Don't Forget Who You Are
(3/6, Columbia Records)

תנו את האחים גלאגר לריב ביניהם – הבריטפופ חי וקיים. החבר שהייתם רוצים להכיר, כדי להיות קרובים לאלכס טרנר, הוציא השנה אלבום סולו שני, עם שלל השפעות מתקופת ה"סווינגינג לונדון" מהסיקסטיז והגלאם של שנות ה-70, קיין מצליח לערבב את הכל לתערובת אחת של בריטפופ חד וחזק. עם עזרה מהאיש שהמציא את הז'אנר, פול וולר, מוציא קיין את האלבום החזק שלו ביותר עד כה (כמובן בלי קשר לפרויקט עם טרנר The Last Shadow Puppets).
המומלצים:
Give Up

Out Of Control

18. AM & Shawn Lee – La Musique Numerique
(7/5, Park the Van)

אלבום שני לשיתוף הפעולה המוזיקלי המופלא הזה בין הדי ג'יי וכותב השירים אנתוני מילר (AM), למומחה כלי ההקשה והמוזיקה האלקטרונית – שון לי. אחרי אלבום בכורה מוצלח של השניים ב-2011, הם חזרו עם פצצת דיסקו פסיכדלית שמהרגע הראשון הקפיצה לי את האוזן. מלודיות פופ מושלמות שלא עוזבות את הראש. ובנוסף הקאבר שלהם ל-Steppin' Out של ג'ו ג'קסון ממש יפה.
המומלצים:
All The Love

Suffer Like Me

17. David Bowie – The Next Day
(8/3, Iso/Columbia)

בלי התראה מוקדמת ובלי הכנות, בדיוק ביום הולדתו ה-66, אחרי עשר שנים שלא הוציא שום חומר חדש והיה נדמה כאילו לא ישוב מהפרישה הלא רשמית שלו, דיויד בואי צץ עם שיר חדש ויפהפה – Where Are We Now ולאחר חודשיים, במרץ, יצא האלבום המלא והותיר אותי המום. בואי חזר ובגדול. אלבום מעודכן, מהודק ומעולה שנכנס בקלות לאחד מאלבומי בואי האהובים עלי. ביחד עם המפיק הותיק שלו, טוני ויסקונטי, וצוות הנגנים הקודם מהאלבום ההוא ב-2003, בואי הציג את מה שהוא יודע לעשות יותר טוב מכל אחד אחר.
המומלצים:
The Next Day

I'd Rather Be High

16. Foals – Holy Fire
(11/2, Transgressive Records)

אחרי שני אלבומים מעולים שקיבלו חיבוק מכל עולם האינדי והאלטרנטיב, יאניס פיליפאקינס והחבר'ה שלו ידעו שהגיע הזמן לעלות לליגה של הגדולים. הם הביאו את המפיק פלוד (ניין אינץ' ניילז, יו-2, דפש מוד) ואיתו ביחד הצליחו לשלב בין הגרוב של האלבום הראשון לאווירה של האלבום השני. שירים מהפנטים שגורמים לך להקשיב ולנסות להבין, ובמקביל לגרום לך לזוז ולהישאב לתוך המוזיקה. הם כבר מוכנים לאצטדיונים הגדולים.
המומלצים:
Inhaler

My Number

15. Kurt Vile – Wakin on a Pretty Daze
(8/4, Matador)

קורט וייל מפנק באלבום החמישי שלו. אלבום פולק פשוט ויפה עם סאונד מדהים והפקה נקייה. וייל עשה את האלבום הזה לעצמו, קודם כל, זה ברור מאליו. שירים שעוסקים בעיקר בו ובמשפחה, ביצירה ובניסיונות עידוד עצמיים. כל אחד יכול לקחת חלק מהשירים ולהרכיב לעצמו עולם משלו וזה מה שיפה כאן. ממליץ לשמוע אותו איך שקמים בבוקר – היום שלכם יהיה הרבה יותר טוב
המומלצים:
Wakin on a Pretty Day

Too Hard

14. Peace – In Love
(25/3, Columbia Records)

עוד אלבום בכורה של להקה בריטית שיודעת טוב מאוד איך בלר והסטון רוזס עשו את זה בניינטיז. ללהקה, בהנהגת האחים לבית קוייסר, יש מה שנקרא "חוצפה חיובית" והם לא מהססים להראות עד כמה הם יודעים ועושים יותר טוב מכולם. אני לא הצלחתי להישאר אדיש אליהם.
המומלצים:
Wraith

Lovesick

13. The Black Angels – Indigo Meadow
(1/4, Blue Horizon Ventures)

עוד להקה בשיאה שנרנג'ה הנחיתה לקראת סוף השנה בבארבי לאחת ההופעות הכי טובות של השנה. הסטונרים הפסיכדליים מאוסטין הוציאו השנה את אלבום האולפן הרביעי שלהם וחזרו על הנוסחאות המוכרות והטובות שלהם עם שירי 2 אקורדים וצבעים מסביבם, אך במקביל, מצאו גם שירים הרבה יותר הגישים ומלודים מבעבר. האנג'לס הם עדיין הדבר הכי קול שיש בסביבה.
המומלצים:
Don't Play with Guns

Broken Soldier

12. Franz Ferdinand – Right Thoughts, Right Words, Right Action
(26/8, Domino Records)

פצצת האנרגיה הלהיטית הסקוטית בראשותו של אלכס קאפרנוס חזרה אל חיינו, אחרי היעדרות של ארבע שנים, שבהם הופיעו, עבדו ואספו חומרים חדשים לאלבום מספר ארבע. התוצאה שהתקבלה היא הדבר שציפינו מעוד אלבום של פרנץ פרדיננד – תזזיתי, מקפיץ וחסר פשרות. אחרי האלבום הקודם שהיה פחות אנרגתי, הרביעיה מגלאזגו התפוצצה והביאה את כל התותחים הכבדים לעבודה. רוק, דיסקו, פאנק – הכל מהכל במתכון המיוחד של פרנץ פרדיננד.
המומלצים:
Goodbye Lovers & Friends

Bullet

11. Chvrches – The Bones of What You Believe
(24/9, Virgin)

נשארים בסקוטלנד והפעם אלבום בכורה של להקת הסינתיפופ המצויינת. אחרי ציפייה של יותר שנה מהתקשורת והרשת, השלישיה מגלאזגו הצליחה להצדיק את ההייפ באלבום מרענן וכיפי, מלא בהשפעות אלקטרוניות מהעבר ומבט ישר לתוך העתיד. הדבר הראשון שתופס את האוזן זה הקול הברור והבהיר של הסולנית לוריין מייברי, שביחד עם המלודיות המתוקות גונבת את ההצגה. גם השירים שבכיכובו של הקלידן מרטין דוהרטי עושים את העבודה ובסך הכל – אלבום בכורה מוצלח למדי.
המומלצים:
Gun

Tether

10. Volcano Choir – Repave
(3/9, Jagjaguwar)

את העשיריה הראשונה, כמו גם את כל המצעד, פותח ג'סטין ורנון. פרויקט הצד הזה הוקם ב-2005 ומורכב מחברי להקת הפוסט רוק Collections of Colonies of Bees שמלווים את ורנון שכמו תמיד בא לעבוד. הרמוניה אפית שמתפוצצת באוזניים ולפעמים קול אחד ויחיד שמכונס בתוך עצמו, מה שברור, הקול של ורנון יכול להחזיק אלבום שלם, גם ללא הכפלות ואפקטים, כמו שהתרגלתי לשמוע באלבומיו כ"בון איבר". ראו הוזהרתם – אתם תסחפו, תתאהבו ובסופו של דבר הלב שלכם יתפוצץ ויתפרק לחתיכות. אני יודע שלי זה קרה.
המומלצים:
Byegone

Acetate

9. Paul McCartney – New
(11.10, Virgin EMI Records)

החיפושית הבלתי נגמרת, סר פול מקרטני כבר בן 71, אבל זה לא אומר שהוא מאט את הקצב. להפך. דווקא הקשיש הוציא השנה אלבום מהנה וכיפי, בשם "New", שכנראה מעיד על הרצון שלו להתקדם ולהמציא כל הזמן את עצמו מחדש. מקרטני היה צריך לבחור בין ארבעה מפיקים, אבל הוא נהנה עם כל אחד מהם שבסוף החליט להקליט עם כל אחד מהם כמה שירים ולאגד אותם לאלבום אחד. מארק רונסון האדיר אחראי פה על שני שירים כמו גם פול אפוורת' שעבד בין השאר עם בלוק פארטי, מקסימו פארק, ג'יילס מרטין, הבן של מפיק הביטלס האגדי ג'ורג', ממשיך את המורשת ואחראי כאן על חמישה שירים ואית'ן ג'ונס גם הוא על שניים. ומעל כולם נמצא מקרטני עם הכישרון העצום והאהבה הבלתי נגמרת למוזיקה. אחרי 6 שנים שחיכיתי לחומר מקורי ממנו הוא חזר ובענק. עוד הוכחה שהוא חי וקיים.
המומלצים:
Alligator

Queenie Eye

8.Boy & Bear– Harlequin Dream
(1/8, Universal Republic)

אני קופץ שוב לאוסטרליה והפעם לאלבום השני של בוי אנד בר. ההרכב, שבכלל החלה כפרויקט סולו של הסולן דייב הוסקינג. להןציא לפני כשנתיים אלבום מופת בשם Moonfire, שהזניק אותם ישר למעמד המחייב של להקת אינדי גדולה. Harlequin Dream ממשיך את הקו של קודמו עם אינדי-רוק פולק מהחלומות. הם הגיעו אצלי למקום כזה גבוה, שמורה לסיבה שהם פשוט הצליחו לגרום לי להנות ולעודד אותי ברגעים שהייתי צריך ואני בטוח שגם לכם זה יקרה.
המומלצים:
Southern Sun

Bridges

7. Arcade Fire – Reflektor
(28/10, Merge Records)

כנראה הלהקה הכי יומרנית שקיימת. ועדיין ארקייד פייר, שבפי רבים נחשב ללהקה הגדולה בעולם החליטה לא לחסוך באמצעים ושחררה אלבום כפול שבמרכזו סיפור האהבה של אורפאוס ואורידיקה. אז נכון יכול מאוד שאם היו מוצאים אלבום יחיד הוא היה אלבום השנה אבל ארקייד פייר הם ארקייד פייר והם יעשו מה שתחשק להם. כמובן התוספת המשמעותית לעמדת המפיק של האיש והאגדה, ג'יימס מארפי, עזרה לי לקבל את האלבום הזה ביותר סבלנות והבנה. בסופו של דבר אימצתי את האלבום הזה בלב שלם ואני לא מתכוון לשחרר בקרוב.
המומלצים:
Normal Person

After Life

6. White Lies – Big TV
(12/8, Fiction)

אלבום הבכורה שלהם תפס אותי לא מוכן, הם הפכו מיידית ללהקה האהובה עלי. השני כבר פחות הפתיע וחשבתי שכנראה זה הגורל שלהם, להיות להקה של אלבום אחד. והשנה, אחרי שנתיים של הפסקה, הלונדונים חזרו עם מה שמסתבר האלבום הטוב ביותר שלהם עד כה. הדבר הראשון שתפס אותי הוא הליריקה השוברת שהגיעה בדיוק שהייתי זקוק למישהו שידבר את המחשבות במקומי. אח"כ המוזיקה המדביקה עם השפעות האלקטרו-פאנק והגיטרות שמגיעות ביחד – יצרו משהו שאני חושב שהם לא יוכלו להתעלות עליו בעתיד.
המומלצים:
First Time Caller

Change

5. Unknown Mortal Orchestra – II
(5/2, Jagjaguwar)

רובי נילסון, מנהיגה הלהקה, באלבום השני של הלהקה מחזק את החזון הפסיכדלי של הלהקה. מריפים פ'אנקים לסולמות של רוק מתקדם, הוא לא נשאר לרגע במקום, והכל תוך כדי מתיקות אינסופית. מרגישים שהוקדש מחשבה רבה לבניית כל שיר והסאונד הלו-פי שלהם רק מעצימה את התחושה שהוא כאילו הקליט את האלבום בחדר השינה בבית. אם אהבתם את הראשון, השני יקח אתכם לגבהים חדשים.
המומלצים:
From The Sun

Swim and Sleep (Like a Shark)

4. Queens Of The Stone Age – …Like Clockwork
(3/6, Matador)

לפרקים הוא היה אלבום השנה שלי, חזק, אגרסיבי אך נוגע וכן. האלבום השישי של ג'וש הומי וההרכב מהמדבר חוזר לשורשים של הג'ינג'י. למרות שהביא למשימה הרבה חברים ותיקים כמו דייב גרוהל, מארק לנגן, ניק אוליביירי, טרנט רזנור וחברים צעירים יותר כמו אלכס טרנר וג'ייק שירס, הומי הוא השחקן המרכזי פה והאיש שגורם לכל הקסם הזה לקרות. הרס, חושך וסכנה עם דיסטורשנים, המלכות חזרו לשלוט. ואם אלטון ג'ון ביקש להשתתף באלבום – צריך עוד להוכיח שזהו אחד האלבומים הכי טובים של השנה?
המומלצים:
Smooth Sailing

My God Is The Sun

33. John Grant – Pale Green Ghosts
(11/3, Bella Union)

לקח לי זמן להגיע אל האלבום הזה. הוא אצלי היה כבר ממרץ אבל משום מה דחיתי את השמיעה אליו. כנראה שאחרי אלבום הסולו הראשון של גרנט ביחד עם מידלייק השאיר אצלי כזה רושם, לא רציתי לקלקל אותו. אבל שכבר לחצתי על הפליי פשוט נשאבתי ולא יכולתי לחזור חזרה. את האלבום הקליט גרנט באיסלנד, שם הוא מתגורר ביחד עם המפיק בירגיר פורארינסון (נראה לי כן?) מההרכב Gus Gus. אחרי אלבום בכורה יותר שקט, גרנט החליט לעלות את הקצב ולהכניס קצת אלקטרו פופ לתוך המלודיות המלנכוליות שלו. אחת ההופעות היותר טובות שראיתי השנה היו שלו, לקראת סוף השנה הוא נחת בבארבי ופשוט הקסים את כולם עם האישיות ויותר מכל המוזיקה שחודרת כל כך ללב.
המומלצים:
GMF

You Don't Have To

2. Arctic Monkeys – AM
(9/9, Domino Records)

יצירת מופת, שלמות, אדיר, אלכס טרנר. כן כל המילים האלה נכונות. הארקטיק מאנקיז פרצו השנה כל מחסום אפשרי כדי להפוך לאחת הלהקות הגדולות בעולם. האלבום החמישי שלהם הוא מאסטרפיס, שעם פרספקטיבת הזמן הנכונה יהיה אפשר להבין שמדובר באחד האלבומים הכי גדולים של הדור שלנו. אלכס טרנר שמחזיק בתואר הדובר, לא נח על זרי הדפנה וגם הפעם שינה כיוון וסגנון והוא עושה את זה בכישרון אינסופי. ההשפעות מהסול והאר נ' בי של שנות ה-70, לצד הרוק הקשה יותר שהוא הבסיס של הקופים משפילד. הבנתי את הכוח האמיתי שיש להם רק בהופעה בברלין, אליה נסעתי במיוחד (וכמעט דלקת הגרון של טרנר ביטלה אותה), שבה ראיתי שלא משנה אם הם מופיעים מול מאות אלפים באנגליה או מול אלפים בודדים בגרמניה הם תמיד יהיו שם בשביל להיות שלנו.
המומלצים:
R U Mine

Arabella

1. The National – Trouble Will Find Me
(17/5, 4AD)

כן אני יודע, זה גם אותי הפתיע, אבל פשוט לא הייתה ברירה. האלבום השישי של הנשיונל הוא האלבום הכי טוב של השנה בשבילי, ובינתיים של העשור. יצירה שלמה ומלאה שכל שניה בה היא כמו מתנה לנפש. תמורת תשלום סמלי וחד פעמי, אתם תזכו ל-55 דקות, זמינות מתי שתרצו, למסע בתוך נבכי נשמתכם, יותר טוב מכל טיפול שקיים בעולם הרפואה. הסולן, מאט ברנינגר יוביל אתכם בדרך הבטוחה להכיר במצב, להכיר את הסביבה, להכיר את עצמכם. הוא ינבור בשדים שלכם, יוריד מעליכם את כל המגנים, יכריח אתכם להתמודד מול הצרות והפחדים שלכם, יתפוס לכם את היד לפני שתחליקו ובסוף ישב אתכם לאיזה קוקטייל קטן וימצא לכם פתרונות. הייתה לי הזכות לראות אותם מופיעים כמעט עם כל האלבום, בנובמבר מול קהל של קרוב ל-10,000 איש בברלין שפשוט קיבלו אותם באהבה אינסופית. הקסם לא נעלם בביצועים החיים ואין ספק שזאת הייתה אחת ההופעות הכי טובות שראיתי בחיי. הנשיונל מחזקים כאן את מעמדם כאחת הלהקות הטובות של המילניום השלישי ויש להם עוד הרבה מה להציע.
המומלצים:
Pink Rabbits

This Is The Last Time

השאר תגובה


    האתר פועל ברישיון אקו"ם

    כל הזכויות שמורות לביגמאות' © 2012 פורטל המוזיקה ותחנת הרדיו
    של ליין המסיבות
    בניית האתר: אלינורה שקרסיוגלו